1856 רוסיה  -  1922 דגניה, ארץ ישראל

אהרן דוד גורדון נולד בחבל פודוליה, בעת שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, וכיום חלק מאוקראינה. משפחתו המיוחסת נמנתה עם ה'מתנגדים', והוריו היו שומרי מצוות אך גילו גישה ליברלית. הם ופינקו את בנם שנותר יחידי לאחר שכל אחיו נפטרו בילדותם. בגיל צעיר נשא לאישה את בת דודתו, ולבני הזוג נולדו שבעה ילדים מהם נותרו בחיים רק שניים. הוא עבד 23 שנים כמנהל אחוזתו של קרוב משפחתו, הברון גינצבורג. בגיל 48 עלה בגפו לארץ ישראל, וסירב לעבוד בעבודה פקידותית אף על פי שהיה מבוגר וחלש. אשתו ובתו הצטרפו אליו לאחר כמה שנים, אך אשתו נפטרה ממחלה זמן קצר לאחר עלייתה.
לאחר שעבד כפועל במקומות שנים, השתקע בדגניה והיה למנהיגה ומורה דרכה של מפלגת 'הפועל הצעיר'. הצעירים מצאו בו אב רוחני שמילא את מקומם של ההורים והסבים שנשארו בגולה. הוא דגל בעבודת האדמה, עבודת כפיים, פציפיזם, וצמחונות מתוך חמלה על בעלי החיים. גורדון דיבר על אקולוגיה ושמירה על הטבע שנים רבות לפני שהנושא עלה על סדר היום הציבורי.
בנו של גורדון שנותר בגולה נפטר ממחלת הטיפוס, ובתו יעל מעולם לא נישאה. גורדון נפטר ב-1922 בגיל 65, ונקבר בדגניה. פרק מורחב יובא בהמשך.
ההיסטוריון מוקי צור מספר בסרט זה על אודות גורדון והגותו. 

אהרן דוד גורדון