"לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות" (ציטוט החביב על אנשי העידן החדש ומאמנים למיניהם).
"החיות הן ידידות טובות, הן אינן שואלות ואינן מותחות ביקורת"
"אינני מכחישה את סכלותן של הנשים; אלוהים ברא אותן כדי להשוותן לגברים"
"ברוך האיש שכאשר אין לו מה לומר, אינו נותן לנו עדות מילולית לכך"
"המסתפק במה שיש לו לעולם אינו עני; הבלתי מסתפק לעולם אינו עשיר"
"אין בנמצא תחושה, מלבד יגון ואימה קיצוניים, שאינה באה על פורקנה במוזיקה"
"הטבע מתקן את מעשיו ההרסניים באמצעות זוהר החמה ועבודתם של בני אדם"
"חלב וחביבות אינם מן הדברים שרצוי להשאיר זמן ממושך, וכשהם מחמיצים רק מעט הם עלולים להזיק מאוד לקיבה"
ג'ורג' אליוט הוא שמה הספרותי של מרי אן אוונס, בתו של מנהל חווה, שנולדה בשנת 1819 באזור כפרי באנגליה. מרי אן הייתה מאוד מכוערת ומאוד חכמה, צירוף של שתי תכונות שלא הבטיחו עתיד מזהיר לצעירה הענייה (כאז כן היום).
מרי אן התייתמה מאמה בגיל 16 ונאלצה להפסיק את לימודיה בפנימייה כדי לנהל את משק הבית של אביה. האב לפחות איפשר לה ללמוד שפות, והיא הצליחה ללמוד לטינית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. אביה מת כשהייתה בת 30, והיא עברה לבדה לעיר הגדולה, שם החלה לעבוד בכתב עת אינטלקטואלי נחשב ועסקה בתרגום. מרי אן הייתה ידידתו של הוגה הדעות הרברט ספנסר, מתלמידיו של צ''ארלס דארווין, והם נחשבו על ידי הסביבה כזוג העומד להינשא. בעיזבונו הותיר ספנסר מכתבים שכתבה לו מרי אן, ואשר הרשה לפרסמם רק 100 שנה לאחר מותו. קטעים ממכתבים אלו פורסמו בסרט של שירות השידור הבריטי שהוקרן בערוץ 8 (קישור בסוף העמוד), ומהם עולה כי מרי אן הייתה מאוהבת בו בצורה נואשת. עצוב לקרוא את תחנוניה כי יעשה עמה חסד ויחיה עמה ללא כל תנאים. המראה החיצוני שלה דחה אותו, אף שהעריץ את חוכמתה ואת אופיה הטוב. מרי אן סבלה מבדידות, עוני והשפלה והיחסים עם משפחתה נותקו מאחר שהיא עזבה את הדת והפכה לאתאיסטית.
ג'ורג' אליוט
תמונה המשקפת את המציאות
חייה השתנו מן הקצה כשפגשה את ג'ורג' לואיס, עיתונאי ידוע, ואינטלקטואל רב השפעה שחי עם אשתו, בתו המשכילה של חבר פרלמנט, בקומונה הדוגלת באהבה חופשית. קשה להאמין, אך מדובר בתקופה הוויקטוריאנית. כאשר אשתו הרתה למאהבה נטל אחריות על התינוק כדי ששמה לא ייפגע, ולפיכך נבצר ממנו להתגרש. כאשר פגש במרי אן, התפתחו בין שני האנשים המבריקים יחסי אהבה וחברות. הייתה ביניהם אחוות אאוטסיידרים: לואיס היה ממוצא יהודי ספרדי, ומרי אן לא מצאה את מקומה בחברה השמרנית שבה חייתה. הם עברו להתגורר יחד באופן שעמד בניגוד מוחלט למוסכמות החברה הוויקטוריאנית, והיה לכך מחיר כבד של נידוי חברתי. במכתב לידידתה כתבה מרי אן: "לא חיפשתי יחסי מין קלילים ובלתי מחייבים, ואינני מסוגלת לחיות לפיהם. שלא כמוני, נשים שמסתפקות בקשרים כאלה, משביעות את תשוקתן בחשאי, וכך מוסיפות להיות מוזמנות לסעודות ערב". מבודדת מהחברה וממשפחתה שהחרימו אותה, אך שלווה ומלאת אהבה, החלה, בעידודו של לואיס לכתוב את הרומנים שהקנו לה תהילת עולם.
הרומן הראשון שפרסמה היה "תמונות מחיי כמורה" ובו ביטאה את געגועיה לרקע הכפרי שבו גדלה, נושא שחזר על עצמו גם ביצירותיה הבאות. את יצירתה החליטה לפרסם תחת שם העט הגברי ג'ורג' אליוט כדי להימנע מתיוג יצירתה כ"ספרות נשית" מז'אנר הרומן הרומנטי. "תמונות מחיי כמורה","הטחנה על הנהר פלוס", "סילאס מארנר", "מידלמרץ'" ו"דניאל דירונדה" זכו להצלחה אדירה. במרכז יצירותיה עמדו יחסי גברים ונשים, שבהן הביעה את אמונתה כי רק שיתוף פעולה בין המינים יוכל להביא להיווצרותה של הרמוניה חברתית.
הקהל ביקש לדעת מיהו אותו ג'ורג' אליוט שספריו זכו להצלחה כה כבירה. מרי אן העדיפה להמשיך ולהסתתר מאחורי שם העט, אך מתחזה שטען כי הוא הסופר ודרש תמלוגים אילץ אותה להיחשף. הקהל אהב את ספריה ואפילו המלכה ויקטוריה העריצה את כתיבתה, אך למבקרים היו הסתייגויות: בין היתר נטען כי היא "כותבת כמו גבר", "הרומנים שלה אינם מעניקים לקורא את הסיפוק האמנותי הנכון, היינו – התענגות, והם מכריחים אותו לחשוב", "יצירתה שכלתנית מדי", "ספריה רוויים בדימויים מעולם מדעי הטבע ולפיכך אינם מיועדים לקהל הרחב", "אין בה יראת אלוהים" ו"היא אינה מכירה כלל בקיומו של סדר חברתי". מסתבר שהקהל צדק ולא הביקורות, וכיום אין ספק כי הקדימה את זמנה בכתיבתה.
ג'ורג' אליוט
מציאות משודרגת
אריאנה מלמד כתבה על ספריה: "עומקן הפסיכולוגי המרשים של הדמויות, ההומור היבשושי של המספר היודע-כל, תחושת החיות התלת-ממדית של האירועים והדמויות: כל אלה פשוט מזלזלים בחן בזמן שעבר, בהבדלי הקצב והטעמים וההעדפות. רק ספרים טובים מאוד יכולים לחולל את קפיצת הזמן הפלאית הזאת, ו''מידלמארץ''' עושה זאת בקלות מבהילה: עשרים עמודים ראשונים של הסתגלות ללשון, וכבר אתם שבויים בתוך מערבולת התככים של המחוז הדמיוני והעיירה הדמיונית לא פחות, ומוצאים את עצמכם מעורבים לגמרי בעלילות המצטלבות, ודנים ביניכם לבין עצמכם באופיין של הדמויות, ימים, ואולי גם שבועות, אחרי הקריאה: זוהי גדולתה של אליוט, וזה בדיוק מה שמבקרים בני זמנה לא אהבו. הרומן האנגלי אמור היה להוות בידור מהוגן לבורגנים מהוגנים, לא כרך שחבויות בו שאלות פילוסופיות שקוראות תיגר על השקפת העולם של הקורא. בני הזמן לא אהבו רומנים ''מטרידים''. הם ביקשו לקבל פילוסופיה בנפרד ואהבה בנפרד, ואליוט חצתה גבולות".
היו אלו שנים טובות: עם ההצלחה הספרותית הגיע גם שגשוג כלכלי, הבידוד החברתי נמוג ובני הזוג נמנו עם הצמרת האינטלקטואלית של התקופה. 24 שנים חיו יחדיו עד למותו של לואיס. לאחר מותו שקעה בעריכת כתביו עד שנישאה למנהל כספים אמריקאי שהעריץ אותה. החתן היה צעיר ממנה ב-20 שנה, ובליל הכלולות, בירח הדבש בוונציה, קפץ מהחלון ונפצע קלות. הם חזרו יחד לאנגליה אך מרי אן מתה חצי שנה לאחר מכן.
ובמה זכתה ג'ורג' אליוט כי רחוב קטן ומקסים בעיר העברית הראשונה ייקרא על שמה? פרנסי העיר העדיפו בדרך כלל הנצחת עסקני מפלגה על פני גדולי הספרות העולמית. הסיבה היא שג'ורג' אליוט הייתה מאוהבי עמנו וממבשרי הציונות. אליוט למדה בכוחות עצמה עברית ואהבה לקרוא בשירי רבי יהודה הלוי, אבן גבירול ואבן עזרא. הרומן "דניאל דירונדה" הוא הרומן האחרון שכתבה, ובמרכזו עומדת דמות נעלה של יהודי, המעדיף את אהבת בת עמו על פני אהבתה של נוכרייה. ברומן זה, שתורגם לעברית בידי דוד פרישמן, הטיפה לתחייתו הלאומית של עם ישראל בארץ ישראל. שנים רבות לפני הרצל חזתה את הרעיון הציוני מתוך הערצה ואהבה לעם היהודי. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, בחר לצטט את חזונה בנאומו בכנסת בפני נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש : "בשישים השנים שחלפו הראינו מה יכול חזון החירות של עם להשיג. בנינו את מדינתנו תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, בדיוק כפי שניבאה הסופרת האנגלייה ג'ורג' אליוט במאה ה-19 באומרה שמדינת היהודים תהיה אי של חירות וקדמה בין משטרי העריצות של המזרח".
