אוקראינה 1917 – ישראל 1984
בילדותו קיבל חינוך עברי שקירב ואתו אל הספרות העברית. פעילותו בתנועת "החלוץ הצעיר' נטעה בו אמונה ציונית, ומילדותו התגבשה בו ההכרה כי ייעודו להיות משורר עברי בארץ ישראל.
ב-1937 נפרד מבני משפחתו, ונאסר עליו לגלות להם כי הוא נוסע לארץ ישראל. הוא הגיע ארצה באוניית מעפילים בינואר 1938, ובתחילת דרכו התפרנס מעבודות דחק ובניין מזדמנות.
בתחילת דרכו כמשורר כתב שירים ביידיש ובעברית, אך עד מהרה התרכז בעברית בלבד. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב כנהג ביחידת הובלה במסגרת הבריגדה העברית. בשלוש השנים הבאות שירת בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה, ולאחר המלחמה הגיע עם יחידתו גם לצרפת ולבלגיה. רק בתום המלחמה נודע לו שאביו ואמו, ששת אחיו ואחיותיו וצאצאיהם נרצחו כולם עם קהילת ראדזיווילוב.
בתחילת שנות החמישים נשא לאישה את גבי למברג ועבר לגור בתל אביב. לבני הזוג נולדו שתי בנות, ומ-1953 עד 1980 עבד לפרנסתו כעורך בהוצאת הספרים מסדה. הוא עסק בתרגום, כתיבת שירה וטיפח שורה של משוררים צעירים בהם אדמיאל קוסמן, חמוטל בר-יוסף ורוני סומק. הוא זכה להערכה רבה ולפרסים ספרותיים בהם פרס ברנר, שלונסקי ביאליק ופרס ישראל לשירה. הוא נפטר בתל-אביב בה' באלול תשמ"ד, 2 בספטמבר 1984.
גבי גלבע, אלמנתו, והמשורר רוני סומק מספרים בסרט זה על אמיר גלבע, חייו ויצירתו. פרק מורחב יובא בהמשך.
