רבינדרנת טאגור

רבינדרנט טאגור היה משורר, פילוסוף, מחנך, מוזיקאי, צייר, שחקן והסופר ההודי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות. במה זכה אפוא כי ייקרא על שמו רחוב מרכזי, אף שלא היה עסקן מפלגת פועלים או רביזיוניסט מזרח אירופי?

פלאום וטאגור

פתרון התעלומה מצוי באהדתו לציונות, ובהערצה שזכה לה ביישוב הארצישראלי.  שתי עובדות אלו מובילות אותנו אל דמותה הנשכחת של שלומית פלאום, גננת ואשת חינוך. פרופ' נורית גוברין גאלה את סיפורה של פלאום מתהום הנשייה בביוגרפיה "נוסעת אלמונית - שלומית פלאום חיים ויצירה". פלאום הייתה התרמילאית הראשונה שנסעה להודו בעקבות הערצתה למשורר ההודי, ועבדה שנתיים בהוראה באשראם שלו: שאנטיניקטן - נווה שלום. ספרה של פלאום, "בת ישראל הנודדת", הוא ככל הידוע האוטוביוגרפיה העברית הראשונה של אישה המספרת על מסעותיה. חבריה ההודים כינו אותה "שנטי" ואת הביוגרפיה שכתבה על טאגור פרסמה בהוצאת "שנטי". מסתבר כי צעירים הנוהרים להודו לא המציאו, לא את הגלגל ולא את השנטי.

טאגור היה סבור בתחילה כי הציונות היא תנועה שובניסטית. הוא שינה את דעתו בשל הלהט של האישה הצעירה והיפה שלבשה סארי ועיטרה את מצחה בטיקה המסורתית, ובהשפעתה היה לתומך נלהב בציונות. טאגור אפילו הרחיק לכת ואמר כי הציונות היא "אחד הבסיסים של השלום העולמי". טאגור האמין כי 'רק העם היהודי מסוגל לשמש גשר בין מזרח למערב" (גוברין עמ' 240). גם לאחר התקופה שבילתה באשראם המשיכו טאגור ופלאום להיפגש בעת שהלה ביקר באירופה. בברלין שימשה כמזכירתו, כמתורגמנית בזכות ידיעתה שפות רבות על בוריין וכאשת סודו. הוא הבטיח לה לא פעם לבוא לבקר בארץ אך לא הספיק, והם התכתבו עד יום מותו. יחסיהם היו יחסי מורה תלמידה, מלווים בהערצה אינסופית מצידה. פרופ' גוברין ניסתה לפענח את סוד מערכת יחסיהם, אך גילתה כי רב
הנסתר על הגלוי

טאגור היה הצעיר מבין 14 ילדי משפחה ברהמינית מיוחסת ועשירה שנמנתה עם העילית האינטלקטואלית של בנגל. אביו היה פילוסוף ומנהיג ואמו מתה עליו בילדותו. אחותו הייתה האישה-הסופרת הבנגלית הראשונה, ויתר אחיו היו סופרים, ציירים, פילוסופים ומתמטיקאים. בחינוכם שולבו המסורת והמדע, המזרח והמערב. בזיכרונותיו סיפר: "הייתי בודד מאוד - זה היה צביונה העיקרי של ילדותי. את אבי ראיתי לתקופות רחוקות מאוד. רוב זמנו היה הוא במרחק אבל נוכחותו מילאה את כל הבית, והשפעתו היא הגדולה שבכל ימי חיי. בהיותי תחת פיקוח המשרתים לאחר מות אמי, הייתי יושב בכל יום לפני החלון ומשווה לנגדי את המתרחש בעולם החיצוני". (פלאום עמ' 23).הדפוס של ההתבודדות בטבע המשיך כל חייו והעניק השראה ליצירתו הספרותית.

בגיל 14 לערך פרש מהחינוך הפורמאלי ולמד בביתו בעזרת מורים פרטיים. נוסף  ללימודי המדע והרוח למד גם ציור, מוזיקה והיאבקות. בגיל 12 לקח אותו אביו לאחוזת שאנטיניקטן, שם לימד אותו אסטרונומיה, סנסקריט ודת. בכלכותה יחסיו עם אביו הנערץ היו מרוחקים, אך החוויה המיוחדת של הלימוד האינטימי עם האב דרבנה את טאגור לפתוח שנים לאחר מכן בשנת 1901 בית ספר בשאנטיניקטן, מוסד שיהפוך לימים לאוניברסיטה מובילה בהודו. זהו האשראם שבו לימדה פלאום, ושאליו נהרו מעריציו מרחבי העולם.
בשנת 1878, כשהוא בן 17, נשלח ללונדון על ידי אביו ללמוד משפטים. בפועל נמשך ללימודי ספרות אנגלית וגילה עניין בחיי החברה הלונדונית ובמוזיקה המערבית.
 

טאגור וגנדי

כעבור שנה וחצי בלבד ציווה עליו אביו להפסיק את לימודיו ולחזור להודו כי חשש שמא התאהב בנו בנערה מקומית בת גילו, בת המשפחה שבה התארח בעת שהותו בלונדון.   בהיותו בן 23 נשא לאישה ילדה בת 11 שילדה לו 5  ילדים ונפטרה בגיל 27. פלאום מספרת על תקופת המשבר הקשה של חייו: "תוך פרק זמן קצר מתו עליו אשתו וגם הצעירה בבנותיו. וכדי למצות את כוס יגונו נוסף מותו של צעיר בניו לרגלי החולירע". (פלאום עמ' 29).
 

טאגור וגנדי

טאגור היה חבר בתנועה הלאומית ההודית, ידידו הקרוב של גאנדי והוא שהעניק לו את הכינוי "מהטמה" ("הנפש הגדולה"). בשל תחושותיו הלאומיות ושנאתו לכובש הבריטי, ויתר על תואר האבירות מהממלכה הבריטית כמחאה על טבח שביצעו חיילים בריטים במפגינים הודים. שיריו הפכו להמנונים הרשמיים של הודו ובנגלדש. פלאום דנה בספרה בניגודים שבאופיו: בין מזרח למערב, בין היותו ברהמיני עשיר לבין מלחמתו למען העניים ולביטול הקסטות.