יצחק בן-צבי, אוקראינה 1884 - ירושלים 1963
רחל ינאית בן-צבי, אוקראינה 1886 – ירושלים 1979
החל את פעילותו בתנועת "פועלי ציון" בהנהגת דב בר בורוכוב עוד בימיו בפולטבה, ובימי הפוגרומים היה ממארגני ההגנה העצמית. אביו ובני משפחתו נשלחו לגלות, לאחר שמחסן הנשק שבביתם נתגלה, ויצחק בן-צבי עצמו (אז עדיין שימשלביץ) הצליח להימלט. לאחר פעילות פוליטית נמרצת בתנועת 'פועלי ציון' במהלכה נאסר ושוחרר, עלה ארצה ב-1907.
היה, עם רעייתו רחל ינאית בן-צבי, ממייסדי הארגונים 'בר-גיורא' ו-'השומר'. עמה גם היה ממייסדי ה'גימנסיה העברית רחביה' בה שימשו כמורים. למד משפטים באיסטנבול, ושאף לקדם את האינטרסים של היישוב במסגרת האימפריה העות'מאנית. במלחמת העולם הראשונה גורש לארצות הברית, ושם היה ממייסדי הגדוד העברי האמריקני עמו שב ארצה.
לאחר שכיהן בתפקידים ציבוריים מרכזיים ביישוב, נבחר לנשיאה השני של מדינת ישראל ב-1952. דמותו נחרטה בציבור כאיש רוח, היסטוריון שחקר את עדות ישראל, הקראים והשומרונים והצטיין בצניעותו ובאנושיותו.
רחל ינאית בן-צבי הייתה שותפה מלאה לדרכו הציבורית, וקנתה לה מעמד ציבורי משל עצמה. בני הזוג הורים לשני בנים, שכלו את בנם הצעיר עלי, שנפל במלחמת השחרור על הגנת קיבוץ בית קשת. בפרק זה מובא סיפורה של פנינה גרי, ארוסתו של עלי. כמו כן ד"ר נירית שלו-כליפא מביאה את סיפורם של בני הזוג. פרק מורחב יובא בהמשך.
