לילי מנחם נבחרה בשנת 1989 ליקירת העיר תל-אביב – יפו לאחר, שמילאה בה מגוון תפקידים ציבוריים.
ילדות ונעורים ביוון
לילי מנחם נולדה ב-1918 בסלוניקי, יוון, למשפחת סוסטיאל ששורשיה ביהדות ספרד. לילי קיבלה החל מגן הילדים חינוך עברי במוסדות החינוך של הקהילה היהודית בסלוניקי, שבהם לימדו מורים מארץ-ישראל. כשסיימה את לימודיה בתיכון למדה בסמינר לגננות.
עוד מנעוריה הקדישה לילי את זמנה לעזרת נזקקי הקהילה. היא הייתה חברה בתנועה הציונית, פעלה למען ארץ ישראל, והייתה אחת ממייסדות סניף של 'החלוץ הצעיר' ביוון שהיה חלק מהארגון העולמי שהכשיר צעירים יהודים לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1935 עלתה לארץ.
בארץ ישראל
עם עלייתה ארצה, התמקמה לילי בשכונת נווה שלום ביפו. תחילה עבדה בתור גננת וזמן קצר לאחר מכן, בפרוץ מאורעות 1936 נגד יהודי יפו, השתתפה בצורה פעילה בפינוי ילדי האזור המסוכן למחנות שהקימו בחוף הים בתל אביב ביוזמת 'ארגון אימהות עובדות'.
בשנת 1936 נישאה ליוסף מנחם בתל אביב, ולאחר נישואיהם התגוררו בשכונת פלורנטין, שם פתחה, כפעילה מטעם ""ארגון אימהות עובדו" גן ילדים ליום לימודים ארוך, שאפשר לאימהות הצעירות לצאת לעבוד.
 |
פורים תרצ"ט בגן בשכונת פלורנטין
|
פעילה פוליטית
לילי המשיכה בארץ בפעילות הפוליטית שבה החלה כבר ביוון. היא נאבקה למען סיפוח שכונות הדרום המקופחות לעיר תל אביב. בשנת 1942 עברה משפחת מנחם לגור בשכונת התקווה, שהייתה באותה עת דלת אוכלוסין, ומאוימת על ידי הערבים שהקיפוה. לילי גייסה נשים מתנדבות כדי לסייע למגיני השכונה. היא גם הייתה אחת מהפעילים שדאגו לשיפור מצבם של התושבים, ובשיתוף עם ההסתדרות ועיריית תל אביב, ייסדה מרפאות ומוסדות תרבות וחינוך.
בשנותיה בשכונת התקווה הייתה חברת ועד התושבים, ומשנת 1947 אחראית על פעולות ההגנה בשכונה.
 |
|
בראש נציגות שכונת התקווה
במצעד האחד במאי
|
פעילותה הציבורית הייתה מגוונת: היא הקדישה עצמה לאחר השואה לקליטת הניצולים, סייעה ליוצאי יוון, ועמדה בראש ארגון הנשים של יוצאות יוון. במהלך מלחמת העצמאות ניהלה את האגף לסיוע למשפחות החיילים המגויסים בשכונת התקווה, ודאגה לטפל בעולים חדשים בשתי מעברות שהוקמו בשכונה.
העצמה נשית
לילי הקימה מועדוני ילדים ודאגה להקניית מקצוע לנערות ולנשים, בעודדה אותן לצאת מביתן ולעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1953 נבחרה למזכירות הפעילה של 'ארגון אימהות עובדות', ודאגה לחינוכם של צעירי השכונות.
 |
|
לילי מנחם עם גולדה מאיר
|
בכתבה שהתפרסמה בעיתון 'הארץ' תוארה לילי כ"נציגה המוכרת ביותר של מועצת הפועלות בפרבריה הדרומיים של תל אביב. בספרה על עבודתה עם יוצאות ארצות המזרח אמרה שכ-85 אחוזים מהפועלות הן יוצאות ארצות המזרח, שלא הסכינו עדיין להתבטא בציבור. עוד אמרה: 'אם קשה לאשה להתחרות עם הגבר, לאשה המזרחית קשה שבעתיים. תמיד שאפתי להחדיר בלב האישה הספרדית שהיא מישהי שיכולה לעשות משהו, והאמת, כשהם רואים אותי נוכחים שאין השד נורא כל כך'". היא נתפסה כאחת מהן ולכן קרובה להן, כי חייתה עמן בשכונת פלורנטין ובשכונת התקווה ודיברה בשפתן. היא הייתה קולן של הנשים העובדות ממוצא ספרדי/מזרחי, שלא ידעו להתבטא בפומבי ולדרוש את זכויותיהן, בתקופה שמקומה של האישה היה בתוך ביתה במטרה לשרת את בעלה ולדאוג לילדיה. בכך הייתה חלוצה.
לילי הייתה פעילה בנעמ"ת ובשנת 1983 נבחרה לנשיאת הארגון בתל אביב. בפעילותה התמקדה בשיפור מצבן של שכונת התקווה, פלורנטין ושפירא.
בעקבות פעילותה נבחרה בשנת 1959 כחברה במועצת העיר תל אביב יפו מטעם המערך, וכיהנה כבתפקיד זה במשך שש קדנציות. ראש העיר של תל אביב, מרדכי נמיר, מינה אותה לאחראית על התקציבים לענייני חינוך וספורט של הנוער בתל אביב.
תרבות ספרד
לילי מנחם הייתה פעילה גם בתחום הלאדינו. משנת 1948 עד שנת 1956 עבדה במדור הלאדינו ב"קול ישראל", וב 1954 - נבחרה למנהלת "קול ישראל" בשפת הלאדינו והשתתפה בסדרה ההומוריסטית המוצלחת "שימון שימון", שנכתבה על ידי יצחק בן רובי. היא הייתה גם הקריינית הקבועה של השידורים בשפה זו. מאמריה בלאדינו התפרסמו בעיתון "איל טיימפו" היוצא בישראל.
היא נבחרה לנשיאות הפדרציה הספרדית, ובשנים 1954, 1958 ו-1961 כיהנה כצירה בקונגרס הבין-לאומי של הסתדרות הספרדים בירושלים ובקונגרס הציוני. היא נשלחה על ידי המחלקה המדינית של ההסתדרות הכללית לטורקיה לארגן חטיבת נשים יהודיות טורקיות ב"טורקיש" - הסתדרות העובדים הטורקית; בשנת 1960 נסעה בשליחות מועצת הפועלות לארגנטינה, לאורוגוואי, לצ'ילה ולברזיל: בשנת 1969 נשלחה על ידי ההסתדרות הכללית לקפריסין לארגן חטיבת נשים בהסתדרות העובדים הקפריסאית; כמו כן נשלחה לפעילות ציונית בדרום אפריקה.
לילי מנחם כיהנה כסגן יו"ר הליגה לידידות ישראל - יוון בארץ.
פעילה חברתית
פעילותה הסוציאליסטית של מנחם התקיימה גם מחוץ לישראל: בעיתון בשפת הלאדינו "איל טיימפו" התפרסמה בספטמבר 1958 כתבה על אודות קונגרס בין-לאומי של נשים שהתקיים בגרמניה, בהשתתפותה של הגברת מנחם, שציינה שלוש מטרות עיקריות שיש צורך להביא בחשבון כשדנים במטרות הסוציאליזם וקידום מעמדן של הנשים.
- לאמץ שיטות מתקדמות כדי למשוך את תשומת לבם של הצעירים לאידיאלים של הסוציאליזם.
- לקיים קשר תמידי בין נשים סוציאליסטיות בעולם ולהנהיג, אם יש צורך, מאבק בתוך המפלגה, כדי להיטיב את מעמדה של האישה העובדת.
- לתת לנשים את התמיכה והתחושה, וכך תדענה את ערכן האמיתי ואת האפשרות שיש להן לפעול.
